יצחק וסרלאוף

יצחק וסרלאוף מגיע לבחירות לכנסת ה-26 כצעיר שרי הממשלה, עם פרופיל ציבורי שעדיין נבנה. בניגוד לוותיקי הפוליטיקה, הדעה עליו אינה נשענת על שם מוכר אלא על תיק ממשי: משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, האחראי על חיזוק הנגב והגליל, ההתיישבות הצעירה, הערים המעורבות והיישובים המאוימים — תחומים שבהם אפשר לבחון תוצאות בשטח. תומכיו רואים בו נציג צעיר ונמרץ של הימין האידאולוגי, שעשה את דרכו מהפעילות הציבורית בדרום תל אביב אל שולחן הממשלה ואף צורף כמשקיף לקבינט המדיני-ביטחוני; מבקריו מזהים אותו עם הקו הנוקשה של עוצמה יהודית ועם זיקתה למורשת הרב כהנא. התוצאה היא שיפוט מקוטב, שבו התמיכה וההתנגדות חזקות שתיהן, ולא עמדת אמצע פושרת. מעמדו כרוך בגורל מפלגתו: בינואר 2025 התפטר מהממשלה יחד עם שרי עוצמה יהודית במחאה על הסכם החטופים עם חמאס, ובמרץ שב לתפקידו. ברשימה לכנסת ה-26 הוא מוצב שלישי, אחרי איתמר בן גביר וחברת הכנסת טלי גוטליב, שהצטרפה מהליכוד וקיבלה את המקום השני. משום שמעמדו עדיין בבנייה, הוא רגיש במיוחד לחדשות מהתיק: הישגים נראים לעין בנגב ובגליל או קידום לתפקיד בכיר יותר יחזקו אותו, ואילו אובדן התיק בממשלה הבאה או דעיכת נוכחותו הציבורית עלולים להחזיר אותו לשורות האחוריות של הכנסת. הציבור עדיין מגבש את דעתו עליו — הוא דמות מתהווה יותר משהוא דמות מבוססת.