יריב לוין

שום שר בממשלה אינו מזוהה עם סוגיה אחת כמו יריב לוין עם התוכנית לשינוי מערכת המשפט — "הרפורמה המשפטית" בפי תומכיה ו"ההפיכה המשטרית" בפי מתנגדיה. מאז הציג אותה בינואר 2023, כשר המשפטים וכסגן ראש הממשלה, היא הציתה את אחד המאבקים הציבוריים החריפים בתולדות המדינה, ופסק הדין הציבורי עליו ב-JudgeMarket חצוי בהתאם: תומכיו רואים בו את מי שמחזיר את האיזון בין הרשויות, ומתנגדיו — את מי שפוגע בעצמאות בתי המשפט. זו הכרעה מקוטבת ולא פושרת. המאבק לא שכך גם אחרי שבג"ץ פסל בינואר 2024 את ביטול עילת הסבירות: במרץ 2025 אישרה הכנסת את החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה; לוין מסרב להכיר ביצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, ובמשך כשנה וחצי הקפיא את מינויי השופטים, עד שבמאי 2026 הורה לו בג"ץ לכנס את הוועדה. היועצת המשפטית לממשלה טענה שבהקפאת המינויים הוא פועל בניגוד לחוק, ואילו הוא מציג את כ-290 השופטים והרשמים שמונו בכהונתו כמהפכה של ממש במינויים, ובינתיים מושבים פנויים בבית המשפט העליון נותרו לא מאוישים. בפריימריז של הליכוד באוגוסט 2026 הגיע למקום השלישי, אחרי אלי כהן ואמיר אוחנה, ולכן הוא מוצב רביעי ברשימה לבחירות ב-27 באוקטובר. בצמרת הליכוד הוא הדמות המובהקת ביותר מבחינה אידאולוגית, ומשום שמעמדו נשען כמעט כולו על סוגיה אחת, הערכת הציבור כלפיו רגישה לכל תפנית בה: הכרעה בעתירות נגד חוק הוועדה, התקדמות או בלימה של הרפורמה, ותוצאות הבחירות עצמן, שיקבעו באיזה הרכב פוליטי תפעל הוועדה כשהחוק ייכנס לתוקף.