
שחקנית ודוגמנית אמריקאית
ב-JudgeMarket, מרילין מונרו נסחרת ברצועה העליונה של נכסי תרבות הפופ של המאה ה-20, עם מחיר הנשען כמעט כולו על עמידות אייקונית ולא על פילמוגרפיה. הביקוש הוא הסילק-סקרין של וורהול, השמלה הלבנה, מיתוס הנר-ברוח — מונרו היא אחת מהדמויות הבודדות של אמצע המאה שדימוין עדיין מייצר הכנסות תמלוגים והפניות תרבותיות עשרות שנים לאחר מותה. את ההערכה מגביל ההערכה הביקורתית המתמדת מחדש של עבודתה הקולנועית כלא-אחידה ונרטיב הטרגדיה שלאחר המוות שמשאיר את מורשתה מוקפאת חלקית ב-1962. מול פבלו פיקאסו, מונרו נסחרת נמוך יותר במונחי תוצר אמנותי אך באופן דומה מבחינת ביתא של דימוי תרבותי טהור. בהשוואה לטיילור סוויפט, מונרו היא נקודת הייחוס האייקונית-מורשתית שמולה נמדדות דמויות פופ עכשוויות. השוק קורא אותה כנכס ייחוס תרבותי בעל תנודתיות נמוכה: מותג מונרו מתומחר, הטרגדיה מתומחרת, ותמחור מחדש נדיר ובעיקר קשור לגילוי ביוגרפי מחדש.
מרילין מונרו הייתה שחקנית, דוגמנית וזמרת אמריקאית. הנוכחות הבימתית שלה, יופייה, מאהביה הנודעים ופטירתה המסתורית הפכו אותה לסמל מין ולאייקון פופ נודע של התרבות הפופולרית.