שר האוצר; בראש רשימת הציונות הדתית–זהות
מעטים הפוליטיקאים בישראל שהדעות עליהם חצויות כמו על בצלאל סמוטריץ', ולכן הפסיקה הציבורית עליו משקפת את המרחק בין מעריציו למתנגדיו ולא עמדת אמצע מתונה. כשר האוצר הוא מופקד על כלכלת המלחמה: בתקופתו הועלה המע"מ ל-18%, דירוג האשראי של ישראל הורד ב-2024, ותקציב 2026 אושר במרץ בתוך מחלוקת על העברת כספים למוסדות חרדיים. פרשנים רבים הביעו אכזבה ממדיניותו הכלכלית, והוא עצמו הודה בינואר 2026 שזו גלשה לשמאל הכלכלי, לדבריו בלחץ שותפיו לממשלה. כשר במשרד הביטחון הוא מוביל את הרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון, מאישור הבנייה ב-E1 ועד המאמץ להחיל ריבונות, ומצהיר שבצעדים אלה נמחק רעיון המדינה הפלסטינית. בציבור הדתי-לאומי ובתנועת ההתיישבות זה מקור לתמיכה נלהבת; במרכז ובשמאל זו סיבה להתנגדות עזה. גם לזירה הבין-לאומית יש משקל: ב-2025 הטילו עליו בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ונורווגיה סנקציות, הולנד וספרד אסרו את כניסתו לשטחן, וביוני 2026 הצטרפה אליהן צרפת. לבחירות לכנסת ה-26 הוא מגיע בראש רשימה משותפת עם זהות של משה פייגלין, אחרי חודשים שבהם מפלגתו דשדשה סביב אחוז החסימה ואיתמר בן גביר דחה ריצה משותפת. מעמדו כרוך בגורל המחנה של בנימין נתניהו: המשך שלטון הגוש ישמר את השפעתו על האוצר ועל יהודה ושומרון, ואילו מעבר לאופוזיציה יבחן כמה מכוחו הציבורי נשען על התפקידים ולא על האיש.